בלידה, כמו ברכבת הרים
1 אוג, 2019,
אין תגובות
בלידה, כמו ברכבת הרים, יש רגע של הבנה בשיא הגובה, בשיא העוצמה - שהדרך היחידה להגיע חזרה מטה תעבור דרך הפחד והקבלה שלו. אין דרך אחרת - להיות פשוט עצמנו יחד עם הכאב והפחד, לשחרר קול חזק, להאמין שאפשר ולהתמסר. להתמסר לכאן ועכשיו. ועל הדרך אולי קצת ליהנות.
שילייה
1 אוג, 2019,
אין תגובות
כשראיתי אותה בפעם הראשונה הנשימה שלי נעצרה לרגע. היא הייתה פראית, טבעית, מלאת חיים, נוכחת ועוצמתית. אני זוכרת את תחושת התדהמה מהמראה שלה. הסטתי את מבטי הצידה כביראת כבוד. ההיכרות הייתה קצרה, לא פגשתי אותה שוב.
בפעם השנייה כבר הצלחתי להישיר מבט, להתיידד עם הכוח העצום שהביאה איתה לחדר. הפעם היא אוחסנה בקופסאת פלסטיק וחזרה איתנו הביתה. שתלנו אותה בחצר הבית למזל טוב.
בפעם השלישית כבר ישבנו מחוברות זו ליד זו, קרובות כחברות טובות. נפעמת ממנה אך לא נבהלת. רוצה בקרבתה. הפעם מחליטה לקפסל אותה. כל הטוב שבה שב אליי.
השליה מרתקת, חכמה, מלאה באנרגיה ובתכונות פלא. גם לאחר שהפסיקה לשמש כבית מגן, אוהב, מצמיח ומכיל את התינוק ברחם האם, אפשר ליהנות מכוחה ומתפארתה גם בתקופה שלאחר הלידה.
ריקוד לידה
1 אוג, 2019,
אין תגובות
הכוריאוגרפית של עצמך :
רוקדת את הצירים,
רוקדת את ריקוד חייך
במסיבת יום ההולדת של תינוקת הלב.
נושמת, מתחברת, מלטפת
הלב והגוף בהרמוניה מושלמת נעים בין שני העולמות.
מתמסרת לריקוד, לקצב הפנימי.
לוחשת בשקט, מתפללת לתינוקת שתבוא,
והינה היא כאן בריקוד משלה -
אחת ויחידה , נסיכה קסומה.