שילייה
אוגוסט 1, 2019 בשעה 13:06,
אין תגובות
כשראיתי אותה בפעם הראשונה הנשימה שלי נעצרה לרגע. היא הייתה פראית, טבעית, מלאת חיים, נוכחת ועוצמתית. אני זוכרת את תחושת התדהמה מהמראה שלה. הסטתי את מבטי הצידה כביראת כבוד. ההיכרות הייתה קצרה, לא פגשתי אותה שוב.
בפעם השנייה כבר הצלחתי להישיר מבט, להתיידד עם הכוח העצום שהביאה איתה לחדר. הפעם היא אוחסנה בקופסאת פלסטיק וחזרה איתנו הביתה. שתלנו אותה בחצר הבית למזל טוב.
בפעם השלישית כבר ישבנו מחוברות זו ליד זו, קרובות כחברות טובות. נפעמת ממנה אך לא נבהלת. רוצה בקרבתה. הפעם מחליטה לקפסל אותה. כל הטוב שבה שב אליי.
השליה מרתקת, חכמה, מלאה באנרגיה ובתכונות פלא. גם לאחר שהפסיקה לשמש כבית מגן, אוהב, מצמיח ומכיל את התינוק ברחם האם, אפשר ליהנות מכוחה ומתפארתה גם בתקופה שלאחר הלידה.