בתוך הבית שקט, 

עוד הכאב רחוק, 

עודני מחכה לו 

כמו למתנה, 

בתוך גופי הַלַּהַט 

מתנועע וּמָתוֹק, 

אני כפולה ולא מֵחֹלִי, 

רוֹדֶמֶת מִבְּלִי שֵׁנָה. 

אחֵר מכל בכי, הבכי הזה, 

בקצהו עומד הכאב – כְּשֶׁמֶשׁ נפתח ואדֹם 

אמת! אמת! החלום הזה, 

רוח עלי, רוח עלי, כאלו אני תהום. 

בחוץ – קולות, כאילו כלום 

צפור וְיָם, או שמא רוח 

ואנשים הולכים, שורות צפופות, להעפיל אל הר, 

בחוץ עוד לא יודעים 

שפֹּה הכל מתוח, 

שפה מחכים לַכְּאֵב 

כמו לאדם יקר. 

בתוך החדר שקט. הס. בחוץ הרוח, 

דְּבַר מה יתחיל להיות. דבר מה יתחיל מיד 

ובתוכי, בפְנים, עולה כאֵד מלוח 

צלמו של אֱלֹהַי. קרוב, קרוב וָחָד. 

ועוד הכל רחוק. וּבְתוֹךְ החדר שקט 

ואין עמי דבר. רק על כרסי תִּשְׁלֹבֶת שתי ידי 

ואין בי אלא ים של ריקנות חורקת 

ואין בי אלא תהום. ורוח על פני.

תרצה אתר, צירים, מתוך: עיר הירח, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ט, עמ' 52