מילים ומחשבות על לידה
אני רואה בלידה מסע פיזי, נפשי ורוחני משותף של אימא, אבא ותינוק, שצומחים וגדלים יחד מתחילת ההיריון. בלידה נולדים תינוק, אימא ואבא. המסע הזה ללידה מלווה בשחרור חלקים מסוימים של עצמנו מהעבר וקבלה של חלקי עתיד לא ידועים. ההסכמה לקבל את עצמנו מחדש היא תהליך שיש בו חלקים גופניים ונפשיים כאחד, המשפיעים על תהליך הלידה.
כנשים, טמון בנו כוח עצום להקשיב למתרחש במעמקי ליבנו ורחמנו. אם רק נצליח לנקות את הסחות הדעת מסביב, נגלה עולם מופלא ומדויק בעבורנו.
אישה יודעת ללדת, תינוק יודע להיוולד.
ללידה אנחנו מביאות את העבר שלנו, את סגנון חיינו, את משאלות ליבנו , את הפחדים, את המודע ואת הלא מודע. הלידה אינה מנותקת מהחיים. היא החיים עצמם בשיא העוצמה. זמן של קסם לאם ,לתינוק ולמשפחה שנולדת.
אנחנו חלק מקהילה. היונק האנושי הוא אדם חברתי הזקוק לתמיכה ולהכלה. כך גם בלידה: הקשבה, מגע, מבט תומך ואמונה הם לפעמים כל מה שאישה זקוקה כדי ללדת את תינוקה.