יעלה
יולי 31, 2019 בשעה 12:36,
אין תגובות
יום שלישי, 23.8.11, השעה 21.30, אנחנו נפגשות לראשונה אחרי מסע ארוך שעברנו שתינו כדי לפגוש זו את זו. החלל מלא בהתרגשות, בריח טרי של תינוקת רכה ובפחד של אימא שזה עתה נולדה. יש כאב ויש דאגה גדולה. "כדאי שהיא תישן בתינוקייה הלילה... אנחנו נשמור עליה. את תלכי לנוח. נקרא לך לבוא להניק".
וכך נכנעתי ומסרתי אותך לידיים זרות, בטוחה שעשיתי את הדבר הנכון והחכם. מתעלמת מהבקשה של הלב ושל הגוף להיות קרובה אלייך, לחבק אותך ולשמור עלייך. לילה קשה עבר על שתינו - מופרדות אך מבקשות זו את זו. קול פנימי העיר אותי באופן מדויק 5 דקות לפני ששמעתי את האחות קוראת לי להניק אותך. לימים הבנתי שבעצם היינו עדיין גוף אחד.